חור בין עליות הלב
במהלך התפתחות הלב ומחזור הדם העוברי, אין צורך במעבר דם לריאות. התינוק אינו נושם באופן עצמאי, כמובן, ומקבל את אספקת הדם מהאם דרך השלייה. לכן, בכלי הדם העובריים קיימים מספר מעקפים שנועדו להעביר דם ישירות לעורקי הגוף מכלי הדם הטבוריים.
אחד המעקפים האלו הוא חור שנמצא בין עליות הלב. מכיוון שדם זורם מצד ימין של הלב אל הריאות, וחוזר אל צד שמאל, מעבר בין עלייה ימין לעלייה שמאל "חוסך" מעבר דם לריאות. חור זה נובע מדרך היווצרות המחיצות בלב, ונקרא פורמן אובלה (Foramn Ovale – החור המעוגל).
הפורמן אובלה לא נסגר באופן ישיר. גדילה של מחיצת העליות כלפי החור גורמת לסגירה שלו לאחר הלידה, בעקבות עליית הלחצים בצד שמאל של הלב. עם זאת, אצל אנשים רבים החור לא נסגר לגמרי.
בדרך כלל אין משמעות לפורמן אובלה פתוח (המינוח הרפואי המדוייק הוא Patent Foramn Ovale – PFO). לעיתים, החור משמעותי בגלל המעבר האפשרי של קרישי דם מצד ימין לצד שמאל בלב.
חור בין העליות ושבץ פרדוקסלי
שבץ מוחי נגרם בדרך כלל כתוצאה מקריש דם החוסם עורק המוביל דם למוח. חסימה זו מובילה למותם של תאי עצב ונזק נוירולוגי נלווה.
קיימות סיבות מגוונות לשבץ מוחי. סיבה מובילה בשכיחותה היא פרפור עליות, היוצר קרישי דם בעלייה השמאלית. אירוע קרישתי נפוץ אחר, פקקת ורידים, גורם לקרישי דם ורידי הרגליים, המגיעים לצד ימין של הלב. הקרישים יכולים להמשיך עם זרם הדם אל חדר ימין ומחזור הדם הריאתי, אך בדרך כלל נעצרים בכלי הדם הריאתיים הקטנים, ולא ממשיכים אל צד שמאל של הלב ועורקי הגוף.
בנוכחות פורמן אובלה פתוח, יכול להתרחש "שבץ פרודקסלי", שבו קריש דם מורידי הרגליים מגיע לעליה ימין, עובר ישירות דרך הפתח לעלייה שמאל, ומשם לחדר שמאל ולעורקי הגוף – למשל עורקי המוח. לכן, פורמן אובלה פתוח נקשר לשבץ מוחי. לפני כמה שנים התפרסם שלאריאל שרון, שלקה בשבץ מוחי, נמצא גם פורמן אובלה פתוח בליבו.
האם טיפול במום הלב יכול למנוע שבץ?
במקרים רבים הסיבה לשבץ מוחי אינה ידועה. לא תמיד נמצאת סיבה רפואית ברורה, כדוגמת פרפור עליות או קרישיות יתר. לחלק מהחולים שסובלים משבץ מתגלה במהלך הבירור הרפואי פורמן אובלה פתוח.
במקרה כזה קשה לדעת בוודאות האם השבץ המוחי קשור למום הלבבי או לא. רופאים רבים מתלבטים במקרה כזה האם יש תועלת רפואי בסגירת החור, או שמדבור בפרוצדורה רפואית בלתי נדרשת , ולכן גם מזיקה.
שני מאמרים שפורסמו לאחרונה במקביל בכתב העת הרפואי The New England Journal of Medicine ניסו לבחון שאלה זו במסגרת מחקרים מבוקרים.
במחקר הראשון נכלו 980 חולים, שחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה טיפול כמקובל בתרופות נוגדות קרישה מסוגים שונים (קומדין, נוגדי טסיות), ואילו הקבוצה השנייה עברה טיפול על ידי סגירת הפורמן אובלה.
שתי הקבוצות השוו ביחס לשיעורי חזרת השבץ, וסיבוכים משמעותיים של הטיפול. תוצאות מחקר זה לא היו חד משמעיות. נראה יתרון לקבוצה שעברה סגירה של החור בין העליות, אבל היתרון היה בעל משמעות רק בחלק מהניתוחים הסטטיסטיים.
המחקר השני שפורסם היה בעל מבנה דומה ביותר, וכלל (כמו המחקר הראשון) שיתוף פעולה בין לאומי בין כמה מרכזים. גם במחקר זה הושווה טיפול בתרופות נוגדות קרישה וטיפול על דיי סגירה ראשונית של הפורמן אובלה.
במחקר זה נמצא שיעור קטן של תמותה, שבץ חוזר ואירועים תסחיפיים בקרב החולים שעברו טיפול עם סגירה, אבל ללא משמעות סטטיסטית. לא נמצא הבדל משמעותי גם בסיכון לאירועים איסכמיים חולפים של המוח (TIA's).
נראה, על פי שני המחקרים הללו, שסגירת פורמן אובלה איננה התערבות יעילה ביותר למניעת שבץ ממקור בלתי ידוע. לא כל מום לב דורש תיקון – וגם פורמן אובלה פתוח פחות משמעותי מבחינה רפואית, ככל הנראה, ממה שסברו בעבר.
עם זאת, התוצאות של המחקר הראשון אולי מצביעות על כך שלפרוצדורה זו תפקיד חשוב בחולים מסוימים במניעת שבץ מוחי, ויש לשקול אותה בכובד ראש בחולה עם שבץ ממקור בלתי ידוע ופורמן אובלה פתוח.